מהי אפיתרפיה?

אפיתרפיה היא ריפוי בעזרת מוצרי כוורת : דבש, פרופוליס, מזון מלכות, ארס דבורים, אבקת פרחים ושעוות דבורים. ערכם הביולוגי של מוצרי הכוורת מיוחס לכמות עשירה של אנזימים, חומצות אמינו, חומרים אנטיביוטיים, אנטי דלקתיים והורמונים שהם מכילים.

להלן הסבר על מוצרי הכוורת השונים:

הדבש

חומר צמיגי שנאגר בתאי החלה ע”י הדבורים. מקור הדבש הוא מצוף פרחים שנאסף ע”י דבורי שדה, עובר עיבוד בקיבת הדבש ומשמש מזון, להן ולצאצאים (הרימות). ריכוז הסוכרים בדבש הבשל הוא כ-80%, השאר מים.

קיבת הדבש

שקית בצורת אגס, קיבה זו לא מפרישה מיצי עיכול ויש שסתום בינה לבין הקיבה האמיתית, שסתום זה מונע מעבר צוף או דבש שנאגר בקיבת הדבש אל הקיבה האמיתית.

צוף

תמיסת סוכרים שונים כמו פרוקטוז, גלוקוז וסוכרוז, המופרשת ע”י רקמה בלוטית בצמח- לרוב פרח. תכולת סוכרים בצוף- 40%-20%, הוא מכיל חומרי טעם וריח, אל הצוף נמשכים חרקים, ציפורים ובעלי חיים שונים. מהצוף מייצרות הדבורים את הדבש. טיבו, טעמו, צבעו וריחו של הדבש נקבע ע”י סוג הפרח שממנו נאסף הצוף.

צופן

זהו איבר בפרח שבנוי מקרמה בלוטית המפרישה את הצוף.

פרופוליס

זהו שרף צמחים שאותו אוספות הדבורים מגזעי עצים, גבעולים וחלקי צמח אחרים. זהו חומר דביק שהדבורים מגרדות ברגליהן ולסתותיהן. החומר נישא אל הכוורת ואז בתוך מעי הדבורה הוא מעובד ע”י הפרשות מיצי הדבורה. המוצר הסופי הוא כמו פלסטלינה בצבע חום שחור, כמו שעווה שחורה שמהווה אנטיביוטיקה.

שימושי הפרופוליס

  • סתימת סדקים בכוורת- שומר על הטמפרטורה בכוורת.
  • מילוי חללים צרים בכוורת כדי למנוע כניסת חיידקים.
  • הגנה מפני חדירת מזיקים שונים לכוורת.
  • חיטוי תאי הכוורת לפני שהמלכה מטילה את הביצים ולפני שאוחסן בהם דבש.
  • עטיפת גופים זרים שחדרו לכוורת והומתו ע”י עקיצת הדבורים.
  • הפרופוליס מכונה האנטיביוטיקה של הטבע ומכיל שרף, שעווה, שמנים אתריים, אבקת פרחים ופלבנואידים.

העברת הצוף לכוורת

איסוף הצוף מתבצע במשך כל יום בתקופת הפריחה והוא מתבצע ע”י הדבורה העמלה בלבד.

במשך גיחה אחת של חצי שעה, הדבורה אוספת צוף מ-100-50 פרחים, הצוף נאסף מאותו סוג של פרחים. הדבורה זוכרת את מיקום הפריחה מממנה אספה את הצוף והיא מסוגלת לחזור אליו וגם להעביר את המידע הזה ע”י ריקוד שהיא רוקדת, לדבורים אחרות- כך הן יודעות את הכיוון והמרחק של הפרחים מהכוורת. הדבורה יונקת את הצוף באמצעות חדק ארוך ישירות לקיבת הדבש. כבר במעוף שלה חזרה היא מפרישה אנזימים מפרקי סוכר מהפה שלה וכך מתחיל עיבוד הדבש. התאים בחלת הדבש עשויים משעווה שהדבורים מייצרות בעצמן.

כאשר הדבורה מגיעה לכוורת היא מפרישה את הצוף לאחד התאים לשם עיבוד מאוחר יותר או מעבירה אותו ישירות לדבורה פועלת שבולעת אותו לקיבת הדבש שלה ומפרישה אותו אל בין לסתותיה- שם הוא חשוף לאוויר שנוצר ע”י נפנוף כנפי הפועלות, עד שהוא מתייבש.

הצוף מכיל כ-90%-60% מים וכאשר הוא מתייבש והופך לדבש, נותרים בו 20% מים. מ-4 ק”ג של צוף שבו ריכוז מים של 80%, יתקבל ק”ג דבש אחד.

מעריכים כי בשביל ק”ג דבש אחד צריך עמל של יותר ממיליון דבורים. כשהדבש מוכן והתא מלא, חותמות הדבורים את פתח התא בשעווה שהן מייצרות על מנת לשמור על הדבש.

סוגי הדבש

ההרכב הכימי של הצוף קובע את סוג הדבש, ככל שצבעו של הדבש כהה יותר, גם טעמו וריחו עזים יותר. יש סוגי דבש שמקורם בפרח אחד ויש כאלו שמקורם ממספר פרחים. את הידע מאילו פרחים הגיע הצוף, הכוורן יודע ע”פ מיקום הכוורות ואילו סוגי פרחים פרחו באותה עונה. ניתן לדעת גם ע”פ בחינת גרגרי אבקת הפרחים (הפולן), שהדבורה אוספת ושנמצאים בתוך הצוף, גרגרי האבקה ייחודיים לכל צמח ומהווים מעין טביעת אצבע של הצמח.

ההרכב הכימי של הדבש

38% – פרוקטוז.

31% – גלוקוז.

17% – מים.

7% – מלטוז.

4.2% – פחמימות.

1.5% – סוכרוז.

0.5% – מינרלים, ויטמינים, אנזימים.

הדבש מכיל גם נוגדי חמצון.

כל עוד ריכוז המים בדבש נמוך מ- 18%, הדבש ישמר תקופה ארוכה ביותר.

ריכוז מים גבוה מאפשר לשמרים שבדבש לתסוס, תהליך התסיסה מקלקל את הדבש.

תכונות אנטיבקטריאליות של הדבש

לדבש PH נמוך וזה אומר שהוא חומצי. בדבש יש מי חמצן, תכולת חלבונים נמוכה וחומרים שונים כמו חומצה פנולית. חימום דבש עלול לפגוע בתכונותיו.

חבישה ביולוגית

מריחת דבש על פצעים או כוויות וסגירת האזור עם גזה- זו פעולה אשר מנצלת את התכונה האנטיבקטריאלית של הדבש- קטילת חיידקים, ואת יכולת ספיחת המים של הדבש.

תקן גידול הדבורים קובע את התכולה הכימית בדבש

ריכוז מים עד 20%, חומציות עד PH=4, ריכוז סוכרוז עד 6%.

תנאי השימוש בדבש הוא שהדבש לא חומם. עמידה בתקן מבטיחה דבש איכותי.

דבש רעיל ומסוכן

דבש המופק מפרחים מסוימים – אינו מזיק לדבורה אך יכול להזיק לאדם, למשל דבש מפרחי הרדוף הנחלים, שושנת האלפים.

דבש ותינוקות

לא כדאי לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל שנתיים מפני שמערכת העיכול שלהם לא חומצית מספיק על מנת לקטול את נבגי חיידק הבוטוליניום, שהוא בין היצורים הבודדים ששורדים בדבש, הרעלה שלו יכולה להסתיים במוות. אחרי גיל 18 חודשים כבר יש חומציות מספקת בשביל לקטול אותו. בישראל מעולם לא נמצא חיידק זה בדבש.

המאמר מאת: יעל אבנון

×